 |
הטנגו הוא ריקוד זוגות המבוסס על אלתור. הגבר מוביל את האשה והם נעים יחד כל הזמן לעיתים צמודים בחלק העליון של הגוף – אזור הלב ולעיתים במצב פתוח כשהאחיזה בידיים בלבד. ישנם כמה סגנונות שמבוססים על הגוונים השונים במוסיקת הטנגו: קנג'נגה – ריקוד איטי, באחיזה צמודה וברכיים כפופות מעט, בעל גוון מסוים של הומור. מילונגה – ריקוד עליז בקצב מהיר בצעדים קטנים, בדרך-כלל באחיזה צמודה, טנגו – ריקוד איטי ואקספרסיבי באחיזה צמודה ופתוחה לסירוגין, ואלס – דומה לטנגו אך נרקד לצלילי קצב הואלס, טנגו נואבו שפירושו טנגו חדש או טנגו מודרני שלעיתים מכונה טנגו אלקטרוניקו, נרקד לצלילי טנגו בעיבוד מודרני שזור במוסיקה אלקטרונית, בדרך כלל באחיזה פתוחה ויש בו מעברים תנועתיים ושינויי כיוון חדים יותר , זה סגנון מגוון במקצבים שונים ומתחלפים והוא מתחדש כל הזמן. הטנגו על גווניו השונים נרקד בצורות שונות, החל מריקוד מינימליסטי מופנם ואינטימי ועד ריקוד פתוח מלווה במחוות גדולות הנפות רגליים סיבובים וביצועים וירטואוזים של פיגורות מורכבות.
לימוד הטנגו הוא תובעני וממושך ודורש התמדה: הוא מורכב משלושה יסודות עיקריים: שפה תנועתית קשר בין בני הזוג ומוסיקליות. הוא נלמד בקבוצות או בשיעורים פרטיים וישנם מפגשי תרגול שנקראים פרקטיקה שבהם רוקדים ומתרגלים באווירה חופשית. בנוסף יש ערבי ריקוד שנקראים מילונגה שבהם האווירה חגיגית יותר וכוללת כיבוד קל ובר משקאות. באירועים שכאלה הזוגות נעים ברחבה נגד כיוון השעון. המוסיקה מושמעת ברצף של כארבעה שירים באותו סגנון ורצף כזה נקרא טנדה, ובסיומה נשמעת מנגינת ביניים המכונה קורטינה שפירושו מסך. הגבר מזמין את האשה והם רוקדים ברצף את כל הטנדה, ובהישמע הקורטינה הם מודים זה לזו ונפרדים. המנהג המסורתי הוא שבסיום הטנדה הגבר מלווה את האשה למקום שבו היא יושבת.
