מוצאו של הטנגו שנוי במחלוקת. ישנן אמנם עדויות רבות בכתב בצבע ובצליל, אך ישנן תקופות שכל מה שקרה בהן הועבר מפה לאוזן ולכן ישנן כמה גרסאות. לפי אחת מהן הטנגו נוצר מקצב התופים של העבדים האפריקנים שהגיעו לדרום אמריקה. טוענים שהשם טנגו מקורו במקצב שנקרא טנ-גו שלמעשה היה דומה למקצב המילונגה כפי שהוא מתבצע היום: מהיר עליז בהדגשת הקשר בין כף הרגל לריצפה. יש הטוענים שהשם טנגו גזור מהמילה הלטינית tanguere שפרושה לגעת. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה היה גל הגירה גדול של מהגרי עבודה שהגיעו לארגנטינה ובמיוחד לבואנוס איירס. המהגרים הביאו איתם את תרבותם וייתכן שכך הגיע הבנדוניון - הכלי הייחודי לטנגו. כמו כן התפתחה עגה (סלנג) שנקראה לונפרדו שרבים משירי הטנגו הקלאסיים משלבים מילים מעגה זו. בעיקרו הטנגו מבוסס על מקצב של 2/4 או 4/4 ומתאפיין בד"כ בהרכבים שכוללים בנדוניון וכלי מיתר. היו תקופות שבהן היו כלים נוספים כמו פסנתר וכלי נשיפה. היו תקופות שבהן היה משקל רב למילים ולשירה ואז התבלטו והתפרסמו זמרים שכבשו את במות התיאטרון. שירת הטנגו בראשיתה שונה מאד מהסגנון המוכר לנו כיום. היו אלה שירים עליזים שסיפרו על דמויות צבעוניות באופרטות קומיות והצגות קברט שעירבו שירה וריקוד. מהצגות אלו התפתחה שירת הטנגו שמגיעה להתפתחותה הסופית רק בסוף שנות העשרה של המאה העשרים. בהמשך הפכו השירים לשירי אהבה וגעגועים. |
השיר שנחשב למכונן בשירת הטנגו הוא "לילי העצוב"(mi noche trite) מ 1916 זהו השיר הראשון שמספר סיפור ומכאן ואילך זו תהיה הדרך שבא ייבנו שירי הטנגו. שירי הטנגו עוסקים לרוב בסיפור על יחסים שבינו לבינה ובדרך כלל מדובר בשברון לב, כאב, אכזבה, געגועים, ניכור ורגשות נוספים שיש בהם צער ויגון אולי בהשפעת המלנכוליה המובנית של המוזיקה. לעתים שירי הטנגו יפתחו בנושא שנראה שאינו תואם את הדרך המקובלת אבל לקראת סוף השיר תתבצע תפנית בעזרת אלגוריה או האנשה ויתברר שהשיר מדבר בעצם על הנושאים המקובלים בטנגו. מי שנחשב לגדול זמרי הטנגו הוא הזמר והמלחין קרלוס גרדל שקריירת הסולו שלו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים הזניקה אותו למעמד של כוכב ומותו הטרגי בתאונת מטוס ב1935 במדיין קולומביה הפך אותו לאליל. הטנגו המפורסם ביותר שגרדל הלחין הוא Por una cabeza (בשל ראש) שהושמע בסצינות הריקוד בסרטים "ניחוח אישה", "שקרים אמיתיים" ו"רשימת שינדלר".
הריקוד התפתח מתוך המוסיקה בקרב אוכלוסיה של גברים מהגרי עבודה שהיו מנותקים ממשפחותיהם שנשארו בארצות המוצא. נוצר מצב שבו היה ריבוי גברים אל מול אוכלוסיה מצומצמת של נשים וכך בשעות הפנאי החלו הגברים לפתח מיומנות בריקוד על מנת לזכות בהצלחה בקרב הנשים. הם החלו ללמוד את כל רזי הריקוד החל בטכניקה, דרך פיגורות, יכולת אילתור וכמובן מוסיקליות. הנשים בעיקרו של דבר לא נזקקו ללימוד כלשהו כל מה שנדרש מהן היה להיות קשובות להובלה של הגבר.
הגבר היה מחויב להצטיין ולהנעים את זמנה של הבחורה במשך שלוש דקות, אחרת לא היה זוכה לרקוד איתה שוב וגם לא עם חברותיה...